ב-7 לאוקטובר מדינה שלמה השתנתה. בבוקר הנורא ביותר בחיינו למדנו דבר אחד: אנחנו פה ביחד. אם לא נלמד לחיות פה ביחד, נמות פה ביחד.
יחד זה אומר שלכולנו יש את אותן חובות ואותן זכויות. אין שווים ושווים יותר. אם אנחנו בבוץ, כולנו באותו בוץ. הגוף היחיד שלא הפנים את זה, הוא ממשלת ישראל. ראינו את זה כבר בתקציב, אבל אם יש הוכחה מוחצת לזה שהם לא למדו כלום, זה "חוק ההשתמטות" שהם פרסמו עכשיו.
החוק הזה – שכולל גם את חוק שירות המילואים – אומר שהשירות הסדיר יוארך, מספר ימי המילואים יעלה, גיל הפרישה ממילואים יעלה, הנטל יגדל באופן דרמטי. אנשים עוזבים את חייהם, את העסקים שלהם. מאחור נשארת המשפחה עם החרדה המשתקת מדפיקה בדלת בשתיים בלילה.
זה קשה, אבל אין ברירה. אנחנו צריכים הרבה יותר חיילים. הצבא קטן מדי לכל האתגרים שלו. אלא שהחוק הזה אומר עוד דבר, ולגביו יש ברירה: החרדים יקבלו פטור סופי מגיוס. ההשתמטות תהפוך לחוקית. כדי לוודא שהם לא יתגייסו הממשלה מעלה את הקצבאות שלהם. מי שלא יבוא לבקו"ם, יקבל יותר כסף.
זה רגע האמת של החברה הישראלית. לחוק הזה חובה להתנגד בכל תוקף. לחוק הזה אנחנו נתנגד בכל כוחנו. כל מי שמאמין בעקרון של צבא העם צריך להצטרף אלינו בהתנגדות נחרצת לחוק הזה.
אין פה שום שנאת חרדים. יש פה בעיקר כאב. האנשים שמתים כל יום בעזה הם לא תיאורטיים, הם לא מספרים, הם הילד של מישהו, הם האח התאום של מישהי, הם האבא של תינוקת שלא תכיר אותו. כולם שם. כל ה"הותר לפרסום". שמאלנים מתל אביב, כיפות סרוגות מאלקנה, רוחניקים מהגליל, מושבניקים מהדרום, דוברי רוסית, יוצאי אתיופיה, נשים לוחמות, כולם. בחייהם ובמותם לא נפרדו. כל מי שנקרא לדגל בא. חוץ מציבור אחד. חוץ מהחרדים.
זה לא צודק, זה לא הוגן, זה צריך להיגמר. זה גם לא נכון שאין שום דרך לגרום לחרדים להתגייס. אני מכיר את השאלה הקבועה: ״מה תעשו? תשלחו טנקים לבני ברק?״ לא, לא נשלח טנקים לבני ברק. יהודים לא ילחמו ביהודים. מה שהמדינה צריכה לעשות הוא להתנהג כמו מדינה. ליצור לינקג׳ ברור – חיבור ברור – בין זכויות לחובות. מי שלא בא להתגייס, המדינה לא תממן אותו. לא משלמים למשתמטים.
מי שכן בא להתגייס, לשירות צבאי או אזרחי, המדינה תעשה הכל כדי לעזור לו. להיות בזק״א זה שירות קדוש. איחוד הצלה זה שירות קדוש. שירות בצה"ל זה לשרת בקודש.
נבנה פה חברה שבה כולם יחד נושאים בנטל, שבה חרדים וחילונים ודתיים לא רק נלחמים ומתים יחד, אלא גם חיים ביחד מתוך כבוד הדדי.
זה לא בשמיים. זה עניין של החלטה. מדינת ישראל יכולה להיראות אחרת, יכולה להתנהל אחרת. יש בנו את הכוח, יש לנו את היכולות, תמיד ידענו לחזור יחד מרגעים קשים. אנחנו יכולים לעשות את השינוי.