התקציב הזה, שמונח היום על שולחנה של הכנסת, קורע את המסיכה מעל כל דיבורי האחדות של הממשלה. אתם לא רוצים אחדות, אתם רוצים שישלמו עליכם. אתם לא רוצים לחיות ביחד, אתם רוצים לחיות על חשבון הציבור.
מה שמונח פה היום הוא לא תקציב, הוא חשבון. אתם פישלתם, אתם הרסתם, ועכשיו אתם מגישים לנו את החשבון. הציבור ישלם. על הכל.ישלם על המלחמה שאתם אשמים בה. ישלם לחרדים כדי שלא יתגייסו, ישלם להזיות המשיחיות של אורית סטרוק, ישלם על השחיתות של אמסלם, ישלם על הכשלונות של ממשלה לא מתפקדת וראש ממשלה הרסני ולא כשיר.
אנשים נגמרים. חוזרים הביתה משבעים, ותשעים ומאה ועשרים ימי מילואים והטלפון הראשון הוא מהבנק.
ומה התגובה שלכם? אתם מגדילים לשיא של כל הזמנים את התקציב לישיבות, מגדילים לשיא של כל הזמנים את הכספים הקואליציונים, מגדילים לשיא של כל הזמנים את מספר המשרדים המיותרים עם השרים המיותרים והמנכ"לים המיותרים והמקורבים המיותרים והרכבים והלשכות והתקציבים המיותרים.
אתם אומרים לעם ישראל – ביחד ננצח אבל לחוד נשלם את המחיר. הנחת היסוד שלכם, הנחה מלאת בוז וזלזול, היא שהציבור לא מבין כלום. הוא לא מבין מה זו הורדת דירוג, הוא לא מבין מה זה גירעון, הוא לא מבין מה זה כספים קואליציונים. אלה מספרים מסובכים והוא לא מבין אותם.
אני רוצה מפה להגיד לחברה הישראלית: אל ייאוש. זה התקציב האחרון שלהם. הם לא יעבירו עוד אחד. גם הם יודעים את זה. בגלל זה הם דחו את העלאת המע"מ לשנה הבאה. כדי שזה כבר יהיה בממשלה שלנו. בגלל שהם לא יעבירו עוד אחד, עוד אפשר יהיה לתקן את זה. אנחנו נדע איך.
הייתי שר אוצר, הייתי ראש ממשלה, העברתי לא מעט תקציבים בחיי, יש דבר אחד שצריך לעשות בשביל ליצור כלכלה יעילה, מתפקדת ומצליחה: להשקיע במעמד הביניים. ליצור לינקז' ברור – חיבור ברור – בין מה שאנשים נותנים למדינה למה שהם מקבלים ממנה.
זה מה שאנחנו נעשה. כל האנשים האלה, שהממשלה הזו זורקת ודוחקת לשולי הדרך, בהם אנחנו נשקיע. נשקיע בציבור העובד. נשקיע בציבור שמשרת במילואים. נשקיע באנשים שמחזיקים את המדינה הזו בחיים. אני אומר מפה לכל האנשים שהתקציב הנורא והמושחת הזה ממלא אותם ייאוש, אל תתייאשו, זה לא יימשך עוד הרבה זמן, העזרה בדרך. השינוי בדרך.